תופעות לוואי לתרופות הם שכיחות ומתרחשות בכ-25% מהמטופלים! עם זה אמור, הרוב המכריע מהווה השפעות לוואי פרמקולוגיות שניתנות לניבוי, לא תופעות של רגישות או אלרגיה לתרופה.
תופעות שניתנות לניבוי (Predictable): מדובר בתופעות פרמקולוגיות (קשורות לפעילות התרופה) ומהוות כ-90% מהמקרים של תופעות לוואי לתרופות. תופעות פרמקולוגיות הן השפעות לוואי שצפיות באחוז משמעותי של האוכלוסייה. דוגמה לזה היא אי-נעימות בבטן ושלשולים לאחר או בזמן טיפול אנטיביוטיקות מסוימות.
ה-10% שנשאר מהווה תופעות שלא ניתנות לניבוי או רגישות יתר לתרופות (Non predictable, Hypersensitivity). תופעות אלו מתחלקות לקבוצות הבאות:
- אי-סבילות (Intolerance), בה מופיעות תופעות לוואי מוכרות של התרופה אך במינונים נמוכים אשר לא מאפשרים טיפול בתרופה זאת או מקשים עליו. בד"כ זה נובע מליקוים בפירוק התרופה בגוף של המטופל, וכתוצאה מזה מצטבר כמות של תרופה מעבר לאופייני למינון שנטל.
- תגובות אידיוסינקרטיות (Idiosyncratic reactions): אין בזה תיווך ידוע של מערכת החיסון. בקטגוריה זאת נמצאים:
- 1. ליקוים ידועים כגון חסר אנזים G6PD (בשם המלא Glucose-6-phosphate dehydrogenase) המתאפיין בפירוק כדוריות אדומות של הדם לאחר נטילת תרופות מסוימות כגון סולפה. ההשפעות לוואי, בניגוד לאי-סבילות, לא אופייניות לתרופה באנשים בלי הליקוי הזה, אפילו במינונים גבוהים יותר.
- 2. תגובות דמוי-אלרגיה (Pseudo-allergic reactions): למשל תגובה לחומר ניגוד המבוסס על יוד, אשר מהווה תסמונת דומה מאד לאלרגיה קלאסית וההבדלה רק במנגנון שעומד מאחוריו.
- תגובות אלרגיות: הקבוצה הזאת מווה את האלרגיות המוכרות לנו. מדובר בתגובות התלויות בפעילות מסוימת של מערכת החיסון, באמצעות נוגדנים או תאים של מערבת החיסון. דוגמה לזה היא תפרחת מגרדת לאחר נטילת תרופות מסוימות, למשל פניצילינים.
לאחר ההבדלה החשובה הזאת, נדבר בהמשך רק על שתי קבוצות: על התגובות האלרגיות ועל התגובות דמוי-אלרגיה. תגובות אלרגיות מתפתחות בד"כ לאחר חשיפה (או חשיפות) קודמות לתרופה שנגדה הוקמה תגובה אלרגית. אבל בפועל לא תמיד ניתן לשחזר חשיפה קודמת. לפעמים תתכן שאנחנו לא זוכרים או יודעים, אבל לפעמים לא הייתה. וזאת כי לפעמים מערכת החיסון מקים תגובה נגד תרופה דומה שתוקפת גם את התרופה החדשה שגרמה לתגובה (תגובה צולבת). לפעמים מערכת החיסון מקימה תגובה צולבת נגד מרכיב של חיידק או נגיף (וירוס) שדומה לתרופה שגרמה לתגובה. תגובות אלרגיות לתרופות יכולות להתבטא בין היתר, בתפרחת מגרדת, נפיחויות, קוצר נשימה, נזלת, אודם והפרשות בעיניים, צניחת לחץ דם. יש תגובות קיצוניות (אנפילקסיס, anaphylaxis) אשר מסכנות חיים. רוב בתגובות מתרחשות בצמוד לחשיפה לתרופה (דקות עד שעות ספורות). אלה התגובות המסוכנות ביותר. לפעמים תגובות מתחילות ימים אחרי תחילת החשיפה. חשוב לציין שתגובה קלה לא מבטיחה שהתגובה הבאה גם תהיה קלה. במקרה של חשש של תגובה אלרגית יש להפסיק מיד את התרופה ולפנות לרופא בדחיפות. יש חשיבות להימנע מחשיפה לאותה התרופה ולתרופות מאותה הקבוצה או שעלולות לתת תגובה צולבת, לפחות עד ביצוע בירור אצל אלרגולוג. לאחר בדיקת אלרגולוג, על פי הסיפור שנמסר לו וע"פ המאפיינים של התגובה, יקבע אחד מהאפשרויות הבאות:
- לא מדובר באלרגיה ולא בדמוי-אלרגיה.
- מדובר באלרגיה או דמוי-אלרגיה וייתן את ההנחיות להימנעות בהתאם.
- יש חשש לתופעה אלרגית ולכן יש להמשיך בהימנעות מהגורם החשוב. אם הגורם החשוב הוא פניצילין, ניתן לבצע טסטים לפניצילינים (בבתי חולים מסוימים בלבד). אחרת ניתן לשקול תגר עם התרופה, בתנאים מבוקרים בבית חולים. יש גם מקרים של תגובות מסוימות נדירות כגון Stevens-Johnson Syndrome-SJS או Toxic Epidermal Necrolysis-TEN שבהם יש התוויות נגד לבצע תגר ואם יש חשש חייבים להימנע באופן קבוע מחשיפה לתרופה החשודה, עקב חומרתה של התגובה והעדר טיפול יעיל.
התרופות השכיחות כגורמים לתגובות אלרגיות הם פניצילינים, צפלוספורינים ונוגדי דלקת מקבוצת NSAIDS. תגובות לחומר אלחוש (שכיח בזמן טיפול שיניים) הן לרוב לא אלרגיות אלה פרמקולוגיות, אבל במקרים מסוימים הנבדק מתבקש לבצע תגר בבית חולים על מנת לשלול אלרגיה אמיתית לחומר אלחוש (שמאד לא שכיחה).
בנוסף, חשוב לדעת שקיימים לפעמים מצבים בהם חולה זקוק לתרופה שאליה אלרגי (למשל פניצילינים בזיהומים מסוימים במסתמים של הלב). קיימת אפשרות של השראת עמידות לתרופות (Desensitization) שמאפשר את החולה הלוקה באלרגיה לתרופה חיונית, לקבל אותה לפרק זמן מסוים ללא תגובה. בסוף הטיפול, הבנאדם חוזר למצב שיגיב לתרופה הזאת אם ייחשף שוב. תהליך השראת עמידות לתרופות מתבצע בבתי חולים במקרים מסוימים חיוניים.
אנשים עם תגובה דמוי-אלרגיה לחומר ניגוד המבוסס ליוד, שבהם יש חשיבות לביצוע בדיקה בהם משתחשים ביוד, יכולים לעבור הכנה לקראת הבדיקה באמצעות סטרואידים ונוגדי היסטמין וכך לצמצם מאד את הסיכון לתגובה. בנוסף במקרים הנ"ל חשוב להשתמש בחומר ניגוד המבוסס ב-Non-ionic contrast media, שגם מפחית את הסיכון לתגובה.